Sapir's Kind of Self-Care

מאז שהפכתי לאמא, ובטח עכשיו, אחרי הלידה של הבן השלישי שלי, המושג Self-Care קיבל אצלי משמעות קצת אחרת.

פעם יכולתי לחשוב על זמן לעצמי במונחים של שעות. היום לפעמים מדובר בעשר דקות. ויש ימים שגם עשר דקות מרגישות כמו מתנה.

עם שלושה בנים בבית, החיים מלאים. יש רעש, תנועה, כביסות, ארוחות, עבודה, חיבוקים, לילות קצרים והמון רגעים שאני לא רוצה לפספס.

ובתוך כל זה למדתי שאני לא תמיד צריכה לחכות שיהיה לי "זמן לעצמי". אני פשוט צריכה לדעת למצוא אותו בתוך היום.

הבוקר שלי, אפילו לכמה דקות

אני אוהבת את הרגעים הקטנים לפני שהיום באמת מתחיל.

קפה בשקט, מקלחת טובה, כמה דקות שבהן אני לא ממהרת לשום מקום. לפעמים זה קורה, לפעמים ממש לא, אבל כשזה כן קורה אני משתדלת להיות בתוך הרגע ולא כבר לחשוב על הדבר הבא.

אחרי הלידה אני גם הרבה יותר קשובה לגוף שלי. למה נעים לי, למה פחות, מתי אני צריכה לעצור ומתי אני פשוט צריכה לנוח.

מה שאני לובשת משנה את איך שאני מרגישה

בבית אני רוצה להרגיש משוחררת, אבל עדיין להרגיש אני.

אני אוהבת בגדים רכים ונעימים, כאלה שלא צריך לחשוב עליהם. סט יפה, בד שמרגיש טוב על הגוף, משהו שאני יכולה להיות איתו בבית בבוקר ולהמשיך איתו גם כשאני יוצאת.

יש משהו בללבוש משהו שאת אוהבת, אפילו כשאת לא מתכננת לראות אף אחד, שמשנה את התחושה.

לא בשביל מישהו אחר. בשבילך.

הבית הוא המקום שבו אני מורידה הילוך

בסוף יום, כשהבית מתחיל להירגע, אני אוהבת להוריד גם את הקצב שלי.

מקלחת, בגדים רכים, ריח שאני אוהבת בבית ולפעמים פשוט לשבת לכמה דקות בלי לעשות שום דבר.

אלה לא רגעים גדולים או מתוכננים. אבל היום אני מבינה שהם בדיוק ה-Self-Care שלי.

כי בתקופה שבה כל כך הרבה ממני הולך לאחרים, אני לומדת להשאיר גם משהו קטן בשבילי.

לא שעה. לא יום שלם.

לפעמים רק רגע.

וזה מספיק.